עין הוד

את הפוסט הראשון אקדיש ליום חופש שהיה לי לא מכבר בו ביקרנו, אני ובן זוגי שמואל, בעין הוד.
בדרכנו לעין הוד חשבתי על האפשרות לצפות במצודה בעתלית, שכמובן הכניסה אליה אסורה בגלל פעילות צבאית, אבל קראתי שניתן לצפות ממנה מרחוק מחוף הים בעתלית. הגענו אל החוף, ירדנו מהאוטו וחוף שומם ונקי נגלה לפנינו. נוף. עוצר. נשימה. שאפנו את האויר הצח לריאות והתבוננו בפיסת הטבע הקסומה שגילינו. משמאל יכולנו לראות חלקים מהמצודה ההיסטורית, נוף מעניין שהייתי שמחה אילו היה ניתן לפסוע בתוך המצודה או אולי אפילו להתבונן בה מבחוץ. מחשבות של "מי החליט לחסום בפני הציבור את הפנינה ההיסטורית הזו" ומצד שני, "אולי זה טוב שהכניסה למבקרים חסומה מכיוון שככה המצודה נשמרת"... בכל מקרה, השקט של הים וגווני הכחול מרחיקים כל מחשבה מיותרת.

חוף הים בעתלית

לעין הוד לא ניתן להיכנס עם רכב שזה יתרון מיוחד וגם אקולוגי.

חנינו את האוטו בכניסה לכפר ועלינו אל הכפר בצעידה. פסלי מתכת יפים מציצים מכל פינה, מיני צמחים ושיחים מחצרות הבתים, חתולים משוטטים בשלווה ואוירה שקטה וקסומה שררה בכפר.

חתול בעין הוד

רעבים, נו מה... אחרי ביקור בחוף הים, התלבטנו אם לאכול במסעדה הארגנטינאית המוכרת והמפורסמת בכניסה לכפר או להמשיך לטייל ולבחור באפשרות אלטרנטיבית שנמצא.
החלטנו להמשיך לשוטט...
מצאנו חנות/מוזיאון לספרים ישנים, עם ריח נייר ישן. מדפי עץ גדושים ספרי היסטוריה, גאוגרפיה, אומנות מכל מיני תקופות, שפות וסגנונות. ברקע נשמעה אישה, ספק נואמת ספק קוראת קטע ממחזה. אינני יודעת בגלל שהיא דיברה בספרדית והקול העמוק שלה, מלא הכוונה, הדהד במבוך הספריה הקטנטנה. קולה כמוזיקה לאוזנינו, נשאבנו אל חנות הספרים כמהופנטים. אולי כי בחוץ היה קריר ובחנות היה חמים או שאולי קולה של הנואמת מתוך הרמקולים בחנות הספרים היה פשוט נעים לאוזנינו.  
כשהרגשנו שאנו מפריעים למנוחת הצהריים של מנהל החנות, המשכנו אל התחנה הבאה - אוכל.
החלטנו לשבת במסעדת "אבו יעקוב" שנראתה עממית וביתית. והשוס - המסעדה ממוקמת על הר המשקיף אל הים, דרך הנוף הכפרי הקסום, שדרות עצים וחלקות חקלאיות.  אבו חסר מניירות- אין תפריט, וגם התפריט שכתוב בכתב ידו ותלוי בתוך המסעדה לא ממש משקף את מה שיש למסעדה להציע באותו היום. אבו  בשנות ה70 המאוחרות לחייו, הוא הטבח, שוטף הכלים, המארח וגם המלצר (ולא, אל תעזרו לו להניח את המנות על השולחן, הוא לא יאהב את זה). מנצח בעצמו, בדיוק מופתי, על המקום היפה בראש ההר. אבו כיבד אותנו בפיתות טריות, חמוצים וזיתים טעימים להרגעת הרעב הכבד. בהמלצתו של אבו הזמנו מרק שעועית, סלט ירקות, חומוס ביתי ושישליק. כדי להרטיב את הגרון הזמנו מיץ גזר, שאבו סחט במקום, שהגיע מלווה בקשית צבעונית ושמחה.
החומוס היה מדהים בטעמו - שיא הארוחה. מומלץ להגיע לשם במיוחד בשבילו. הארוחה הייתה יוצאת מן הכלל, הכל היה מאוד טעים וכמובן שהבטן הודתה לנו ולאבו על כל המטעמים הנפלאים.

דלת בעין הוד עם הכיתוב "Salve" שזה "שלום" באיטלקית

 המשכנו לשוטט על רצפת הבטון והאבן, משובצת אריחי חרס צבעוניים, מלאי משמעות וזיכרונות לאנשי הכפר. אוירה קסומה ושקטה. עייפים מהארוחה, נכנסו לבית הקפה שממוקם בדיוק אחרי הדלת הכחולה שתמונתה נמצאת בדף זה. כמובן שהקפה ההכרחי הוזמן וגם עוגת פירות וירקות (תפוז,גזר וסלק, שמסתבר שהייתה טבעונית) טעימה להפליא, מעשי ידי הבחורה המקסימה שקידמה את פנינו ואף שיתפה במתכון. המקום מעוצב בצורה אקלקטית, אקולוגית, רהיטים שחודשו ונצבעו מחדש בצבעים עזים, דגלונים בודהיסטים תלויים מהתקרה העגלגלה העתיקה, פוסטרים מודרניים. מקומות הישיבה נמצאים בתוך גומחות בקירות, בהן הספסלים מרופדים בכריות נוחות. ישבנו בחוץ כי יום חופש נעים שכזה בתחילת פברואר זה לא דבר של מה בכך. חתלתולה שובבה, מקומית, ניסתה להתחבב עלינו בליטופים וגירגורים ולהגניב פיסת עוגה ללא הצלחה. 

שולחן כחול וחפצים בבית קפה בעין הוד

בעין הוד ביקרנו באמצע השבוע, היה שקט וקסום. אני מניחה שאם מגיעים בשישי או שבת, קצת גדוש יותר באנשים אבל לא פחות קסום. מקווה שחוויותי מעין הוד מציתות בכם את הרצון לטייל שם, ושבביקור הבא שלכם בעין הוד אבו יעקוב יהיה פתוח ולא תתבאסו כמו הזוג שפגשנו, שהגיע בשעת צוהריים מאוחרת, במיוחד בשביל לאכול מהחומוס של אבו, והוא מצידו כבר הלך לישון צוהריים. 

יונת.